הפעם אבקש לפתוח בשאלה העוסקת במצות ברית המילה.
במהותה של ברית המילה ובשמחה הגדולה סביב אותה מצוה.

אחת מהברכות שמברכים בברית המילה:
"ברוך אתה ה' …..וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

מדוע בחרו חז"ל במטבע לשון חריגה שלא מצינו כמותה בשום מצוה אחרת ?
מדוע הלשון היא "בריתו של אברהם אבינו" ?
הרי ברית המילה היא מצוה ככל שאר המצוות שנצטונו עליהם,
וכי העובדה שאברהם אבינו נצטוה עליה לראשונה הופכת את שאר כל הבריתות שיבואו אח"כ ל"בריתו של אברהם אבינו" ??

ושאלה נוספת
חז"ל מציינים שהאבות הקדושים קיימו את כל התורה כולה ואפילו את המצוות שהם מדברי חכמים.
א"כ מדוע מחכה אברהם עד גיל 99, עד לרגע שהקב"ה מצוה אותו על המילה, ורק אז מל את עצמו, מדוע לא קיים את מצות המילה עוד קודם לפני ציווי ה' , כמו שקיים את שאר המצוות כולם ??

סיפר לי עו"ד אחד שיש לו סיפור אותו הוא משמיע לאנשים שמגיעם אליו כדי להתייעץ על עסקאות שונות אבל אינם מעוניינים להתחייב אחד לשני בחוזה חתום.
פעם אחת, כך הוא מספר, ניגש אחד אל חברו וביקש שיתן לו סיגריה.
החבר הוציא את חפיסת הסיגריות מכיסו,שלף ממנה סיגריה והושיט לחברו.
הוא הוציא אחת גם לעצמו….
כשסיימו שניהם לעשן פנה בעל הסגריות אל חברו ואמר."
'עכשיו אתה חייב לי שלוש סיגריות'.
'שלוש' ??הקשה עליו החבר.
'כן, בודאי', הוא השיב
'אחת כי נתתי לך, שניה כי כשהבאתי לך הדלקתי גם אחת בשבילי
ושלישית כי אם אתה לא היית מבקש ממני, אני הייתי מבקש ממך'.

כך מתנהלים הדברים כאשר לא כותבים חוזה.
חוזה מעגן את הדברים מעצם העובדה ששני הצדדים חותמים עליו.

בתחילת פרשת השבוע התורה מציינת את הציר המרכזי עליו תיסוב הפרשה:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

התורה אינה מציינת במפורש על איזו ברית מדובר.

ה'ספורנו' על הפסוק מבאר שהברית המוזכרת, היא מה שמוזכר בספר בראשית:
"והקמֹתי את בריתי ביני וביניך, ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם, להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך".

לפי ה'ספורנו', הברית המוזכרת כאן בפרשה,היא הברית-"החוזה" שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו במצוות ברית המילה.

עכשיו נוכל לתרץ את השאלות בהן פתחנו.

ברית המילה שנצטוה אברהם אבינו היה בו מעבר לעצם קיום המצוה גם "חוזה" בין הקב"ה לאברהם אבינו.
באותה הברית , באותו החוזה התחייב ה' להיות לנו לאלקים,
כלומר: לאהוב אותנו ולהשגיח עלינו באופן מיוחד.

אברהם אבינו לא יכול היה לקיים את ברית המילה לפני שנצטוה על כך מהקב"ה,
לא לחינם הוא מחכה עד לציווי מפורש מהקב"ה,
כל המצוות כולם הם חיובים,ניתן לקיים אותם גם בלי ציווי מפורש של הקב"ה, ניתן לקיים אותם גם ב"מעמד צד אחד",

אבל ברית המילה היא חוזה בינינו לבין הקב"ה
וחוזה אי אפשר שיחתום עליו רק צד אחד.
אי אפשר לקיימו במעמד צד אחד.

ברוך אתה ה' …..וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

כשילד יהודי נולד,ביום השמיני ללידתו הוא מצטרף כצד לאותו חוזה שנחתם לפני אלפי שנים עם אברהם אבינו.
בכל המצוות זהו עניין בין האדם לקב"ה,
אבל ברית המילה היא חתימה על חוזה,
חוזה שנחתם לראשונה בין אברהם אבינו לבורא עולם.
לכך תיקנו חכמים את הנוסח:
"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

אלפי שנים נותן בנו הקב"ה אמון,מיד בהתחלה
בגיל שמונה ימים מצרף אותנו לאותו חוזה קודם.

זה, כך אני חושב, מספק הסבר מניח את הדעת לשמחה הגדולה במצות ברית המילה.

גילוי נאות,
את הדברים האלו אמרתי אתמול ביום חמישי בברית המילה לנכדי הראשון.

הא..הוספתי עוד משהו..
השבוע ביום שני יחול יום פטירתה של סבתא ע"ה.
סבתא שעברה את זוועות השואה ויכלה להם רק בזכות האמונה החזקה בבורא עולם שאותה היא לא עזבה ולו לרגע אחד.
היא יכולה להתייצב לפני בורא עולם ולהעיד,
קיימנו את החוזה.
קיימנו את החוזה בדם ואש ותמרות עשן.

שיזכו הוריו לגדלו לתורה,לחופה ולמעשים טובים.

שבת שלום.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]